יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

קפה מישהו?


עונת החתונות בעיצומה, יש לנו עוד 2 באופק לפני הכניסה לתרדמת החורף.
השבוע הוזמנו לחינה,
ויצאתי לקנות מתנה כייפית שתשרת את בני הזוג בביתם המשותף.
מתנות לאירועים כאלה אני קונה בד"כ באחת הרשתות הגדולות (שיהיה קל להחליף), לרוב אני בוחרת ברשת גולף ( Golf & Co ). אני אוהבת את מגוון העיצובים ואת העובדה שהמוכרות בסניף שליד ביתי, לא יושבות על הוריד ולא נחרדות כשאני מניחה כמה פריטים על שולחן הקופה כדי לבדוק מה משתלב בצורה הטובה ביותר.
כשאני יוצאת עם שקיות מרשרשות  יש בי קצת עצב שלא קניתי כלום לבית שלנו. והבית שלנו בהחלט זקוק לרענון עיצובי, פריטים צבעוניים ושובי לב ובכלל קצת השקעה.

הפעם קניתי. למעט 3 ספלי קפה תקינים, הספלים שלנו נראים לא משהו (קצת סדוקים ולא מזמינים... בקיצור, עייפות החומר).
ספלים רחבים כאלה שביני וביני חשבתי שהם יכולים להיות יופי של כלי למנת קורנפלקס קטנה בבוקר.





כל ספל עולה 12.90 עם 30% הנחה על הפריט השני.

יאללה הולכת להכין קפה.
חג שמח!

יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

בנק הפועלים. פועלים.

הממממ... פועלים זה לא האנשים האלה שקמים מוקדם בבוקר, חרוצים, עמלים לפרנסתם?

אני לקוחה של בנק אחר ויש לי כמה עניינים ישנים (דווקא די חיוביים), שיושבים שם וצוברים קצת ריבית.
מה רע?

הכל התחיל ברצון  לגיטימי שעלה במוחי, לארגן את כל "הזנבות" הכספיים האלה לחשבוני הנוכחי שזקוק
ברגעים אלה לתזרים מזומנים טיפה יותר רציני ממה שאני מצליחה לספק לו.
מכיוון שיש לי כמה שכאלה בבנק הפועלים, ניגשתי שמחה וטובת לב לפני מס' חודשים לסניף ובמשך קרוב לשעתיים
מילאתי טפסים ובהיתי בפקידה הכי אדישה עלי אדמות, תוך שחזיתי בלקוח אומלל שעשו לו טעות מצערת ולא העבירו אליו סכום כסף על פי הסיכום, מה שגרר החזר תשלומים ובאופן כללי סלט שלם בחשבון.

בינתיים מיס אדישות שהדפיסה עוד ועוד טפסים, מבלי שהסבירה דבר וחצי דבר למעט מענה לקוני קצרצר לשאלותיי, סירבה להעביר אלי סכום כסף (שלי, שחסכתי בתקופת הצבא ושנאמר לי על ידה דקה לפני שאין בעיה למשוך כי הוא נזיל), כי אבוי אך אין בארנקי תעודת שחרור.
מיס אדישות סירבה לקבל את העובדה שעבר למעלה מעשור ויש לה לפחות 3 מסמכים שונים המעידים על כך שאיני משרתת בצבא.

ולסיום היא שאלה: "למה שלא תעבירי את החשבון אלינו?"
"את רצינית?" עניתי לה "שעות העבודה שלכם בלתי אפשריות!!"
היא ענתה בטון עייף  (כאילו לא ישבתי שם שעתיים): "את לא צריכה את הסניף... הכל עושים באינטרנט..."
אם זה לא היה עצוב, הייתי צוחקת.


כעבור חודשיים, כלומר היום, נאלצתי שוב לגשת לסניף (נאלצת כי לא ניתן לתת פקודת משיכה עתידית, עלי לבוא באותו החודש בו קיים מועד יציאה ולבקש את הכסף).
התעייפתם?
גם אני.


מאחר ושעות העבודה של הסניפים בלתי אפשריות 8:30-13:15 או 16:00-18:00
כל אמא לילדים שגם עובדת לפרנסתה תמצא עצמה חסרת אונים בבואה לבצע פעולה המחייבת בנקאי.

לא התעצלתי, בדקתי באתר הבנק וגיליתי סניף ליד המשרד שלי שעובד עד 14:00 מה שאומר שאוכל לנסות לקפוץ לשם על מנת להסדיר ולסיים את הסאגה הזו.
ניגשתי לסניף. סגור.
חול המועד. 

יום שבת, 15 באוקטובר 2011

סליחה תקלה

אנחנו בתחילת השנה העברית, אחרי ראש השנה אמרתי לעצמי "זמן מצויין לקבל החלטות", חבל שאת רובן שכחתי עוד לפני שהסתיימה ארוחת החג (הראשונה).
אחר כך הגיע יום כיפור והכל הקשור בהחלטות בנושא תזונה נכונה ופעילות גופנית, הוא נותן יופי של התחלה.
רק שבסיום הצום לא נותרו יותר מידי דברים "איכותיים" או בריאים בבית וגם אלה שהיו עוררו בי גועל.

מה אתם אומרים על סוכות? לכאורה חג באמצע שכזה אולי דווקא ממנו תצמח הישועה?

טוב נו, האמת היא שאני באמת חסרת כל כיוון או משמעת עצמית, חוץ מהילדים לגביהם כל מה שכתבתי מתקיים בצורה ההפוכה. כמעט.
למי אני מחכה? למה?
ברור לי שאף אחד לא יעשה במקומי, ינהל במקומי את חיי.
מה גם שנדמה לי שפעם, מזמן היו לי כמה שאיפות וחלומות לא רעים בכלל.
התפספס לי משהו בדרך.

נקודות:
  • להפוך את הבית, לביתי ולא לעוד דירה זמנית שנראה כמו גיבוב לא אסתטי של ריהוט ובלאגן (ולמצוא דרך לעשות זאת בהתחשב בסעיף הבאה ובהתחשב בכך שהיא אכן, דירה זמנית).
  • לנהל כלכלית את הבית, למרות שלא תמיד יש שת"פ מהצד השני או מהצד הראשון (האם לגזור את כרטיס האשראי הוא פיתרון טוב? אני תוהה).
  • למכור את האוטו.
  • לטפל בחסכונות וקרן הפנסיה כמו שצריך.
  • לאכול בריא,לחשוב בריא. הגוף שלי לא פח אשפה!
  • ללמוד. זה עושה לי טוב.

עד הפעם הבאה...
לילה טוב.



היונים

היונים, היונים המטנפות ויושבות על כל אדן חלון/מעקה מרפסת ובכללי איפה שרק אפשר.
מבחינת הילדים, הן עוד סוג של ציפור.
אין להם משקעים מעוד ניסיון נואש לנקות את אדן החלון שלמחרת יתמלא שוב בשלל גוונים חומים....

אז לטובת הילדים, תתעלמו רגע מהמחשבות השליליות והצטיידו בכמה פרוסות לחם יבש
אצלנו בגינה זה מביא יופי של יונים (ולפעמים גם ציפורים אחרות).
אני ניסיתי בשעות הבוקר, אולי תנסו גם אתם?




יום שישי, 14 באוקטובר 2011

אחרי כלי הפלסטיק ולפני הכלים של הגדולים
חיפשתי סכו"ם שיאפשר לילדים לאכול בצורה נוחה.

לשמחתי נתקלתי בחנות למוצרי תינוקות במארז של חברת TUM TUM
ובו שלושה סטים צבעוניים של כפית ומזלג תואמים,
(חבל שכבר הספקנו לאבד את אחת הכפיות, דווקא זו שבצבע ורוד שהילדונת לא הניחה מידה) .

המוצרים לא זולים אך איכותיים מאוד, משמשים אותנו מספר חודשים ונראים כמו חדשים.
אגב, המחירים שמצאתי בשיטוט בכמה אתרים יקרים ב10-20 ש"ח מהמחיר בחנות. אל תסמכו על השוואה בין האתרים שווה לבדוק גם בחנויות שכונתיות ולא וירטואליות...

 שבת שלום!



עוגת יום הולדת - הלו קיטי

ככל שהילדונת גדלה היא נלהבת יותר ויותר מהחתולה היפנית, הלו קיטי.
כשחגגנו לה יום הולדת 3 בגן היא ביקשה (וגם קיבלה), עוגת קיטי.


לאפייה השתמשתי בתבנית גדולה של תנור האפייה וכמות כפולה של עוגת שוקולד,
השתמשתי במתכון של ניקי ב. - עוגת שוקולד שילדים אוהבים, אין נפילות איתה!
אכן עוגה שילדים (וגם מבוגרים...) נהנים לאכול .








הכנתי כמות כפולה בתבנית הגדולה של התנור ואז חתכתי עיגול ומהשאריות הכנתי אוזניים. סידרתי על המגש (רכשתי בעלות של כ 3ש"ח, מגש קרטון מעט קשיח) וציפיתי בקרם חמאה.
היו לי כמה מתכונים לקרם הזה שמצאתי  כל מיני אתרים, אין לי ממש המלצה על מתכון משובח במיוחד או קל הכנה...
פשוט שיחקתי קצת עם הכמויות עד שהצלחתי ליצור קרם.
בגדול הקרם מכיל המון חמאה והמון אבקת סוכר. המון.
אבל למרות שחששתי מהתגובות, הילדים ממש אהבו.למעשה היו כמה ילדים שליקקו את הקרם
 ורק אז התחילו לאכול את העוגה.


שפם - קניתי מקלות ליקריש/במבליק בחנות תבלינים (לא מצאתי בסופר), הם היו עבים אז פשוט חתכתי אותם  בעזרת סכין באמצע.
עיניים - המסתי שוקולד מריר ואז שפכתי בזהירות על נייר אפיה (זה יוצא בצורת
עיגול), קיררתי קצת במקרר עד שהתקשה. אפשר להשתמש גם במטבעות שוקולד לאפיה שמוכרים בסופר.
האף עשוי מסוכריית מנטוס צהובה.




הסרט עשוי מבצק סוכר לבן + צבע מאכל אדום + צבע צהוב וסוכריות לקישוט שקניתי בשופרסל (ערכה עם סוכריות לבבות/ עיגולים ורודים/נצנצים). מכיוון שלא עבדתי מעולם עם בצק סוכר לקח לי זמן להבין איך עובדים איתו, לכן התוצאה צנועה יחסית.



בהצלחה!
ומזל טוב....

משחקי פירות וירקות

טיפ קטן וחביב, במשך תקופה של כמה חודשים הילדודס לא ששו לאכול פירות וירקות.
יום אחד ראיתי בחנות הצעצועים מדבקות בצורת עיניים וצץ בראשי רעיון.
הוצאתי את כל הפירות והירקות שהיו בבית, הדבקנו עליהם ביחד עיניים ועשינו הצגה.
מידי פעם הסברתי להם על הפרי או הירק...

עכשיו כשאני מניחה על השולחן ירקות או פירות הם בודקים, מסתכלים, טועמים (לא תמיד זוללים אך לפחות טועמים)

בתאבון!